אז למה אנחנו נשברים בדרך לירידה במשקל ? והאם ההצלחה נחשבת רק כשאנחנו רואים ירידה במשקל?
אז איך שומרים על דיאטה לאורך זמן ?
חשבתם פעם מדוע אנו נכשלים בניסיונותינו לרדת במשקל, גם אם נקטנו באמצעים הכי דרסטיים שאנחנו מכירים כמו צום או מעקף קיבה? אולי זה בגלל שאף פעם לא שאלנו את עצמינו מספיק ברצינות למה אנחנו עושים זאת לגוף שלנו? למה אנחנו הורסים את המכונה המופלאה שבלעדיה אנחנו לא יכולים להתקיים?
בעיני, הצלחה לא מוגדרת רק בכמה ירדתי ובכמה זמן.
הצלחה עבורי זה כאשר מישהו\יא אומר\ת לי:
"פעם הייתי אוכל מתוך רגש של פיצוי והיום אני כבר יכול לשלוט בזה".
"אני יכולה לעשות ספורט כמו שהייתי רוצה"
"אמרתי למזכירה שלי שלא תכניס עוגיות לישיבה כי אני לא אוכל את הדברים האלו."
"אמרתי לאורחים שלי או שאתם לוקחים את הקינוח או שאני זורק את זה לפח".
כולם ניגבו חומוס חוץ ממני והרגשתי ניצחון"
"לא קשה לי- אני נהנה ממה שאני אוכל".
"טוב לי, אני מרגיש קליל ולא נפוח".
"אשתי לא מתלוננת שאני נוחר בלילה".
"חזרתי מחופשת החג ואמרו לי שאני נראה טוב".
"אני מתחשבת בתחושות השובע שלי ומפסיקה לאכול לפני שאני מרגישה פיצוץ."
פעם הייתי דוחה מראש מזונות דלים בשומן והיום הם טעימים לי."
חשבתם פעם מדוע אנו נכשלים בניסיונותינו לרדת במשקל, גם אם נקטנו באמצעים הכי דרסטיים שאנחנו מכירים כמו צום או מעקף קיבה?
אולי זה בגלל שאף פעם לא שאלנו את עצמינו מספיק ברצינות למה אנחנו עושים זאת לגוף שלנו?
למה אנחנו הורסים את המכונה המופלאה שבלעדיה אנחנו לא יכולים להתקיים?
לכל אחת הסיבות שלו- פחד להיכשל, פחד מאינטימיות, אכילה רגשית או סתם חוסר תשומת לב למה שמכניסים לפה.
כאן טמונה ההבנה שהמשקל הוא רק סימפטום המסתיר מאחוריו את הסיבה האמיתית למעשינו . כשאני רואה שלטים שמציגים "ירידה מהירה במשקל ללא מאמץ, תוצאות תוך חודש" אני רותחת כי אלו בדיוק הגימיקים שיעשו לנו יותר נזק מתועלת ושבסופם נשקול אף יותר ממה שהתחלנו.
תהליך של שינוי הרגלים הוא תהליך לא פשוט הדורש זמן והשקעה, אך רק באמצעותו נוכל להשיג את השינוי האמיתי שאותו אנחנו מחפשים ונוכל גם לשמרו לאורך זמן ואם נהפוך כתוצאה מכך לאנשים אפילו קצת בריאים יותר, בגוף ובנפש כבר השגנו המון.
בהוקרה לכל מטופלי שמרגשים אותי ונותנים לי כוח להמשיך ולטפל.
Comments