סוכרת היא מחלה מורכבת בכל גיל, אבל כשהיא מתגלה אחרי גיל 65 הטיפול בה מסובך עוד יותר.
איך מאבחנים אותה בשלב כזה, ואיך מתמודדים איתה?
אוכלוסיית העולם מתבגרת, הרפואה מתקדמת, ובמקביל עולה גם כמות המטופלים בגיל הזהב המאובחנים כחולים בסוכרת מסוג 2. לא קל לטפל בסוכרת בגיל מבוגר, הן בשל ריבוי מחלות ועניינים רפואיים, והן בשל הירידה התפקודית עצמה המתרחשת באופן טבעי עם הגיל.
ההנחיות שניתנות לכלל האוכלוסייה אינן רלוונטיות כשמדובר בסוכרתיים שעברו את גיל 65, וישנן כמה גישות שונות לטיפול בהם. ההערכה היא כי לפחות ממחצית מאוכלוסיית החולים המבוגרים אפילו אינם מודעים לכך שהם חולים בסוכרת. חלק מהבעיה נובעת מהשינויים הפיזיולוגיים הנורמטיביים הקשורים לגיל.
אחד הסיכונים המוכרים הנובעים מהטיפול בסוכרת בחולים מבוגרים הוא היפוגליקמיה – נפילה בערכי הסוכר (ערכי סוכר נמוכים מ-70 מ"ג לד"ל). בשל שינויים פיזיולוגיים בגיל השלישי, לעיתים לא נראים בחולי סוכרת תסמינים קלסיים של היפוגליקמיה, אלא דווקא תסמינים של הפרעות קוגניטיביות.
זו הסיבה שבמקרים של תופעות של דמנציה אצל אדם מבוגר יש לערוך בירור יסודי, שכן ייתכן שמדובר בסימפטומים של היפוגליקמיה. בגיל הזהב ישנם גם שינויים רבים המשפיעים על ספיגת התרופות לטיפול בסוכרת, הפצתן, המטבוליזם שלהן וסילוקן מהגוף, ויש לקחת שינויים אלה בחשבון כשמטפלים בחולים מבוגרים.
כל הדרכים לאבחן
אבחון הנוכחי של סוכרת במבוגרים דומה לזה שבמבוגרים צעירים. האגודה האמריקאית לסוכרת (ADA) קבעה קריטריונים לאבחון: שתי תוצאות של סוכר בצום שוות או גדולות מ-126 מ"ג לד"ל בשני מקרים שונים; או בדיקת סוכר אקראית שווה או גדולה מ-200 מ"ג לד"ל עם הימצאות סימפטומים; או תוצאת מבחן העמסת גלוקוז לאחר שעתיים שווה או גדולה מ-200 מ"ג לד"ל. בכל קרה, במבוגרים יש לבדוק ערכי סוכר לגילוי מוקדם של סוכרת מדי שנה.
מחקרים חדשים העלו כי ישנה עלייה בתמותה מכל הסיבות במבוגרים שנמצאו אצלם ערכים גבוהים מ-200 מ"ג לד"ל לאחר מבחן העמסת גלוקוז, גם בהימצא ערכים תקינים בצום. למרות שבדיקת רמות סוכר בצום יעילה לגילוי של סוכרת בצעירים, היא יכולה לפספס 31% מהמקרים במבוגרים. על כן, בחולים מעל גיל 65 בדיקת סוכר שעתיים אחרי העמסת גלוקוז יכולה להועיל באבחון, זאת במידה שאין בהירות קלינית בנושא.
כל הסיבוכים של סוכרת יכולים להופיע במבוגרים מעל גיל 65 בתדירות גבוהה יותר. הסיבוכים השכיחים באוכלוסייה הכללית הם פגיעה עצבית (נוירופתיה), פגיעה כלייתית, פגיעה בראייה, ירידה בתפקוד מיני וכיבים ברגליים. באוכלוסיית המבוגרים עלולות להופיע גם בעיות נוספות וייחודיות לקבוצה זו כגון ירידה במשקל, דיכאון, איבוד מסת שריר, גידולים באוזניים, ירידה פתאומית בתפקוד הכלייתי, אוסטיאופורוזיס ושיתוק. חלק מהתופעות הן הפיכות וחולפות מעצמן לאחר תקופה מסוימת.
כל צורות הטיפול
הטיפול שמקבל החולה הסוכרתי המבוגר צריך להוביל לעלייה ברמת התפקוד ולשיפור בתוחלת החיים, צריך להיות מלווה בתמיכה סוציאלית וכלכלית, ולהיות מורכב גם מהרצונות האישיים של החולה. חשוב מאוד לבצע הערכה גריאטרית מלאה לפני קביעה כלשהי של טיפול ארוך טווח.
אבחון זה יכול לעזור בזיהוי בעיות פוטנציאליות שיכולות לחבל בצורה משמעותית בהצלחת הטיפול שניתן. מחקרים שבדקו שיפור בתפקוד הקוגניטיבי העלו ממצאים סותרים: בחלקם איזון קפדני של הסוכרת לא הראה שיפור, ואילו אחרים כן מצאו תוצאות קוגניטיביות טובות יותר אצל סוכרתיים המאוזנים בצורה טובה יותר.
הטיפול בסוכרת צריך להיבחר בהתבסס על צרכיו של המטופל והנושאים הרלוונטיים לכל מטופל. בעיות בריאותיות נוספות, כמו דמנציה או מחלות פסיכיאטריות, מחייבות גישה פשוטה יותר לטיפול בסוכרת. הסיכון בהיפוגליקמיה, למשל, גבוה יותר בחולים הפגועים מבחינה קוגניטיבית.
להתחשב בבעיות אחרות
בחולים במבוגרים האיתותים של הגוף למצב של היפוגליקמיה אינם מספקים, וגם אם מלמדים את החולים לזהות את התסמינים, לעיתים הטיפול בהיפוגליקמיה אינו נעשה בזמן ובצורה האפקטיבית ביותר. וזו הסיבה כי בזמן התאמת הטיפול יש להתחשב בבעיות הרלוונטיות לכל מטופל באופן אישי, ולקחת בחשבון את הסיכון להיפוגליקמיה.
כמו בכל חולי הסוכרת, המטרות הכלליות של הטיפול צריכות להיות מכוונות להפחתת גורמי סיכון למחלות קרדיווסקולריות, כלומר עידוד להפסקת עישון, שיפור פעילות גופנית, הפחתת עודף משקל ושליטה אופטימלית על יתר לחץ דם.
טיפול אידאלי בחולה הסוכרתי המבוגר מצריך גישה רב מקצועית. הצלחה בטיפול בסוכרת באוכלוסייה המבוגרת דורשת הבנה של השינויים הפיזיולוגיים המתרחשים עם הגיל, הכרת הקשיים והאתגרים המיוחדים העומדים בפניהם ושיתוף פעולה עם רופאים גריאטריים, מומחים לסוכרת, דיאטניות, רוקחים, עובדים סוציאליים ומחנכי סוכרת, וזאת על מנת להבטיח את הטיפול המיטבי ביותר.
בעת מתן אינסולין או טיפול תרופתי לאוכלוסייה זו, צריכים המטפלים לתת תשומת לב מיוחדת לתופעות לוואי אפשריות ולהשלכות התרופתיות הנובעות מהטיפול, ולהתחשב גם במצב הכלייתי של החולה. בכל קרה, בהחלט נדרשים עוד מחקרים כדי להבין את ההשפעה המלאה של הסוכרת על בני הגיל השלישי.
Comments